תסמונת התשישות הכרונית

תסמונת התשישות הכרונית היא תסמונת הבאה לידי ביטוי בתשישות שלא ניתן להפיג על ידי מנוחה, שינה לא מרעננת, אי סבילות למאמץ ותסמינים נוספים, אשר נמשכים למעלה מחצי שנה. למרות שמדובר בתסמונת המשפיעה לרעה על איכות החיים של מיליוני אנשים בכל רחבי העולם, עדיין רב הנסתר על הגלוי בה.

כך לדוגמה עדיין לא ברור מה הם הגורמים לתסמונת, מה הם המנגנונים העומדים בבסיסה, כיצד ניתן למנוע אותה ובנוסף אין כיום בנמצא אף טיפול שיכול להוביל להחלמה מלאה. מאחר והן האטיולוגיה של התסמונת והן הפתופיזיולוגיה שלה עדיין לא ברורות דיין, טרם הושגה הסכמה בקרב החוקרים בנוגע לשם המתאים לה ביותר.

אי לכך, מלבד תסמונת התשישות הכרונית, נקראת התסמונת בעוד מספר שמות נוספים כמו לדוגמה Myalgic encephalomyelitis. הפירוש המילולי של שם זה הוא "דלקת של מערכת העצבים המרכזית המלווה בכאבי שרירים". חוקרים רבים מתנגדים לשם זה כיוון שאין כל עדות לכך שהלוקים בתסמונת אכן סובלים מדלקת במערכת העצבים המרכזית.

בשנת 2015 פרסמה האקדמיה הלאומית לרפואה (ארגון המסייע לקובעי המדיניות בארצות הברית לקבל החלטות הקשורות לבריאות הציבור) מסמך העוסק בתסמונת. בין היתר לפי המסמך המהפכני, יש לשנות את שמה של התסמונת ל"מחלת אי סבילות מערכתית למאמץ", אך המלצות הוועדה המייעצת שהייתה אמונה על כתיבת הדו"ח, טרם התקבלו באופן רשמי.

מה הם הגורמים לתסמונת התשישות הכרונית?

ישנן כמה תיאוריות המנסות להסביר את האטיולוגיה שלה. להלן כמה מהן על קצה המזלג:

  • גורמים הורמונליים – ישנן מספר הפרעות הורמונליות הגורמות להתפתחות של תסמינים המזכירים את ההסתמנות הקלינית ממנה סובלים המטופלים. אי לכך, ישנם חוקרים הסבורים כי הגורם לתסמונת הוא רגישות מופחתת לבלוטת התריס, ישנם המאמינים כי מדובר בתוצאה של תת פעילות בלוטת יותרת הכליה ועוד.
  • וירוסים וחיידקים – במקרים רבים ההתפרצות הראשונה של המחלה מתרחשת לאחר שהמטופל נדבק בנגיף אפשטיין בר ובנוסף ישנה שכיחות גבוהה יחסית של זיהומים נגיפיים וחיידקיים בקרב הלוקים בתסמונת. כך למשל נראה כי בקרב הלוקים בתסמונת קיימת שכיחות גבוהה יחסית של נשאות של נגיף הנקרא XMRV.
  • היחלשות של המיטוכונדריה – המיטוכונדריון הוא אברון המתפקד כתחנת הכוח של התא. ישנן עדויות מחקריות לכך שהלוקים בתסמונת סובלים מבעיות בתפקוד של המיטוכונדריה, מה שעשוי להסביר את התשישות הקבועה ואת אי הסבילות למאמצים מתמשכים.
  • עודף ברזל – לפי מחקר מפורסם שהתפרסם בהקשר זה, ייתכן כי חלק מהלוקים בתסמונת התשישות הכרונית סובלים למעשה מעודף ברזל בדם ומאובחנים בצורה שגויה כלוקים בתסמונת.
  • גנטיקה – ייתכן כי ישנם מספר גנים המגדילים את הסיכוי ללקות בתסמונת, הגורמים לכך שלמטופל תהיה נטייה ללקות בה. עם זאת, אין די בגורמים הגנטיים בשביל להסביר את האטיולוגיה של התסמונת וכפי הנראה ישנם גורמים סביבתיים מסוימים שצריכים לפגוש את הנטייה בשביל שזו האחרונה אכן תתממש.

התסמינים של התסמונת

תסמיני הליבה של התסמונת כוללים תשישות כרונית שלא מופגת לאחר מנוחה, שינה בלתי מרעננת, כאבי שרירים, כאבי מפרקים וכאבי ראש. בנוסף שכיחים גם קשיים קוגניטיביים כמו לדוגמה הפרעות קשב, בעיות זיכרון ובעיות ריכוז, אלרגיות, אובדן משקל בלתי רצוני, רגישות בבלוטות הלימפה, הפרעות שינה, חרדה, דיכאון, תסמונת המעי הרגיז ועוד.

אבחון התסמונת

האבחון כולל בחינה מדוקדקת של סוג התסמינים מהם סובל המטופל ומשך הזמן שהוא סובל מהם. מאחר ומדובר בתסמינים שאינם ספציפיים, משך הזמן שבו מופיעים התסמינים מהווה קריטריון חשוב לאבחון התסמונת.

זאת כיוון שגורמים אחרים המובילים לתשישות כרונית לרוב לא מובילים לתשישות הנמשכת יותר מחצי שנה. אין בדיקה מעבדתית או בדיקת הדמיה המתאימה לאבחון התסמונת אך ייתכן כי יבוצעו בדיקות דם או בדיקות מעבדתיות אחרות על מנת לשלול גורמים אחרים שהיו יכולים להסביר את ההסתמנות המופיעה במטופל.

כיצד מטפלים בתסמונת התשישות הכרונית?

נכון להיום אין טיפולים ספציפיים לתסמונת התשישות הכרונית. אי לכך, מדובר במכלול של טיפולים שמטתם להקל על התסמינים שמהווים את מנת חלקם של המטופלים. בין היתר ייתכן שתכנית הטיפולים תכלול פעילות גופנית, טיפול פסיכולוגי בדגש על טיפול קוגניטיבי התנהגותי, תרופות אנטי ויראליות, תרופות אנטי דיכאוניות, תרופות שונות המכילות סטרואידים כמו קורטיזול והורמון בלוטת התריס ועוד.

דילוג לתוכן