מחקר הדמיה שנערך על ידי חוקרי בית הספר לרפואה באוניברסיטת סטנפורד, מצא הבדלים ברורים בין מוחם של חולי תסמונת עייפות כרונית, לבין מוחם של אנשים בריאים.
הממצאים יכולים להוביל לאבחנה ברורה יותר של התסמונת, ועשויים גם להצביע על מנגנון בסיסי בתהליך המחלה. מחברי המחקר מדווחים שחולי עייפות כרונית רגילים להתמודד עם אבחנות שגויות של מצבם, או אפילו חשדות לסיבות פסיכולוגיות, טרם קבלת אבחנה ברורה של התסמונת.
מחקר זה, שפורסם בחודש אוקטובר 2014 בכתב העת 'רדיולוגיה' מצא שההפרעות המוחיות שהתגלו במחקר, עשויות לסייע בפתרון חוסר הוודאות לגבי המחלה.
השלכות העדר אבחון מדויק
תסמונת עייפות כרונית משפיעה על מיליוני אנשים ברחבי העולם, אך המספר המדויק יותר של המקרים אינו ידוע היות וקשה לאבחן את המחלה. בשלושה מתודולוגיות הדמיה מתוחכמות, המדענים מצאו שמוחותיהם של מטופלי עייפות כרונית, שונים ממוחותיהם של נבדקים בריאים, בשלושה אופנים שונים לפחות.
בעוד שכל חולי עייפות כרונית חולקים תסמין נפוץ שהוא עייפות מתישה ובלתי פוסקת הנמשכת חצי שנה או יותר, התסמינים הנוספים עשויים להשתנות מחולה אחד למשנהו, ולעתים קרובות חופפים לתסמיני מצבים בריאותיים אחרים.
האתגר המדעי: איתור התקלות המוחיות
מחברי המחקר מסבירים שתסמונת עייפות כרונית היא אחד האתגרים המדעיים והרפואיים הגדולים ביותר של היום. התסמינים כוללים במקרים רבים עייפות מוחלטת, כאבי פרקים ושרירים, כאבי ראש בלתי נסבלים, חוסר סובלנות למזון, כאבי גרון, הגדלת בלוטות הלימפה, בעיות במערכת העיכול, לחץ דם שאינו תקין, אירועי לב, רגישות יתר לאור, רעש או תחושות אחרות.
שילוב התסמינים עשוי להרוס את חיי המטופל במשך עשר, עשרים או אפילו שלושים שנים. המדענים עקבו אחר מאתיים חולי עייפות כרונית במשך מספר שנים במאמץ לזהות את המנגנונים הבסיסיים של התסמונת, והמטרת המחקר הייתה להאיץ את הפיתוח של טיפולים יעילים יותר מהטיפולים הזמינים כיום.
המטרה: איתור התקלות המוחיות בחולי עייפות כרונית
החוקרים מסבירים שבנוסף לאפשרות לספק סמן ביולוגי פרטני לתסמונת העייפות הכרונית, אותם חיפשו במשך עשרות שנים, ממצאי המחקר מקיימים את ההבטחה לזהות את האזור או האזורים במוח שבהם המחלה השתלטה על מערכת העצבים המרכזית.
כשלא ניתן להבין את המחלה, מגששים באפלה. המדענים שאלו את עצמם האם הדמיה מוחית יכולה להוות ממצא קונקרטי, השונה בין מוחם של חולי עייפות כרונית לבין אנשים בריאים, וממצא מעניין זה אכן התגלה.
שני ממצאי מפתח
חוקרי סטנפורד השוו דימויים מוחיים של 15 חולי תסמונת עייפות כרונית, ל-14 מתנדבים בריאים בני אותו גיל ומין ללא היסטוריה של עייפות או מצבים בריאותיים אחרים שגרמו לתסמינים זהים. הניתוח הניב שתי תוצאות ראויות לציון. ראשית, בדיקת MRI הראתה שתוכן החומר הלבן הכולל במוחם של חולי עייפות כרונית, בהשוואה למוחם של נבדקים בריאים, הופחת.
המונח "חומר לבן" מציין במידה רבה את עצבי העצב הארוכים, המשדרים אותות בין ריכוזי פיזור רחבים של "חומר אפור". התחומים המתמחים בעיבוד מידע, והעברת המידע מחלק אחד של המוח לחלק אחר. תסמונת עייפות כרונית נחשבת למצב בריאותי הכרוך בדלקת כרונית, והמדענים מסבירים שבהחלט ייתכן שתגובה חיסונית ממושכת לזיהום ויראלי תובעת מחיר מסוים על החומר הלבן.
אך הממצא השני היה בלתי צפוי לחלוטין
באמצעות שיטת הדמיה מתקדמת, דיפוזיה, טנזור הדמיה שמתאימה במיוחד להערכת השלמות החומר הלבן, המדענים זיהו הפרעה עקבית בחלק מסוים של מערכת העצבים בחצי המוח הימני במוחם של חולי עייפות כרונית. מערכת זו, המחברת בין שני חלקי המוח הנקראים האונה הקדמית והאונה הטמפוראלית, הופיעה בצורה שאינה תקינה בקרב חולי עייפות כרונית.
בנוסף, נמצא מתאם חזק למדי בין מידת החריגה בקרב החולים, לבין חומרת מצב המטופלים, כפי שהוערך על ידי ביצועים במבחן פסיכומטרי שגרתי המשמש להערכת עייפות.