במחשבה ראשונה, עודף ברזל נראה אולי תמוה כשהוא נבחן כגורם לעייפות כרונית, אך העובדה היא שמצב זה עלול לגרום לתסמינים המוכרים כגון עייפות תמידית, בעיות זיכרון וריכוז, ובעיות שינה.
כחלק מההמוגלובין בתאי הדם האדומים, ברזל מוביל חמצן מהריאות לכל תא בגוף, ומסיבה זו, קוצר נשימה ועייפות מכרעת הם שני התסמינים העיקריים של אנמיה הנובעת מחוסר ברזל, ועודף ברזל עשוי להשפיע באופן שלילי בדיוק כמו המחסור בו, שכן חיידקים ותאים סרטניים משגשגים בסביבה עשירה בברזל, ומתרבים במהירות ובפראות. עודף ברזל גורם ליצירת רדיקלים חופשיים, המקושרים למחלות רבות החל מעייפות כרונית, דרך סרטן ועד למחלות לב.
עודף ברזל
אנשים הסובלים ממצב זה הנקרא אף המוכרומטוזיס, סופגים עד ארבע פעמים יותר ברזל ממזון רגיל, מה שמוביל לעומס יתר של ברזל, במיוחד בכבד ואיברי אחסון אחרים. כאשר עודף ברזל זה בא במגע עם החמצן בגוף, הוא מייצר רדיקלים חופשיים המזיקים לתאים, ובסופו של דבר מוביל לשחמת הכבד, התקף לב, סרטן, עייפות יתר ופגיעות הלבלב.
עד לאחרונה הסברה המקובלת הייתה שנשים אינן נוטות לסבול מעודף ברזל, ושלגברים יש סיכויים של פי חמש לחוות את תסמיני ההפרעה. מדענים מאמינים כיום כי נשים נמצאות באותה רמת סיכון, אך איבוד דם בווסת ובמהלך הלידה מגן באופן זמני על נשים בגיל הפוריות מהשפעות ספיגת ברזל עודף. אלא שלאחר גיל המעבר, נשים חוות את אותן תסמיני הפרעת עודף ברזל בשיעור זהה לגברים.
תסמיני עודף ברזל נוטים להופיע בגיל העמידה, היות והצטברות ברזל מתרחשת לאורך זמן עד שהיא גורמת לבעיות. מצב זה עשוי לחקות מחלות רבות אחרות, כולל מחסור בברזל. התסמינים האוניברסאליים ביותר כוללים את המצבים הבאים:
- עייפות מוגברת שאינה מתרעננת גם לאחר שינה.
- חולשה וחוסר אנרגיה לתפקד.
- כאבי דלקת פרקים, כולל נפיחות ורגישות סביב המפרקים.
- הפרעות קצב לב, המתבטאות בדילוג פעימות.
- שינויים בגוון העור, המתפתחים בעיקר לגוון ברונזה, ומתרחשים גם ללא חשיפה לשמש, ואינם דועכים עם הזמן.
- אימפוטנציה או אובדן עניין במין.
- סוכרת בגיל מאוחר.
- העדר ווסת או תסמיני גיל מעבר מוקדם.
אבחון עודף ברזל
עודף ברזל הוא מצב שפיר למדי, כשהוא מאובחן ומטופל מוקדם. אך האבחון עשוי להיות מורכב, שכן התסמינים מחקים מגוון נרחב של הפרעות. הגן האחראי למצב זה זוהה לאחרונה, ובדיקה גנטית תהיה זמינה בקרוב. עד אז, השיטה היחידה לאבחן עודף ברזל היא להעריך את כמות הברזל המאוחסן, באמצעות מדידת פריטין בסרום, והכמות הנמצאת בתאים. כל רופא יכול לבצע בדיקות אלו.
הקרנה לעודף ברזל בדרך כלל אינה מבוצעת, אלא אם כן הרופא חושד בבעיה זו. בשלבים המוקדמים, בגילאי עשרים ושלושים, הנטייה היא להתעלם בקלות ממצב זה, או לשייכו בטעות למחלות אחרות, היות ותסמיני עייפות או כאבי מפרקים מעורפלים מכדי להצביע על הגורם להם. אך כשמחלה מתקדמת ומסומנת, בגיל ארבעים או חמישים, נזקי עודף הברזל גדלים ובסופו של דבר הורסים את הרקמות הסובבות, מה שגורם לכשל איברים ומחלות כרוניות.
טיפול. למרבה המזל, טיפול בעודף ברזל הוא פשוט. תרופות מתאימות נקבעות בהתאם לחומרת התסמינים, ומסייעות לגוף להיפטר מעודף ברזל ובכך לעצור נזק לרקמות.