מאחר ועדיין אין בנמצא טיפולים המסוגלים לרפא את הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית, המונח המקובל כיום המשמש להתייחסות לטכניקות השונות שמטרתן להקל על חיי המטופלים הוא "ניהול התסמונת". עבור הלוקים בתסמונת אחד ממרכיבי המפתח הקשורים לניהול הנכון של התסמונת קשור בניהול הנכון של רמות הפעילות במהלך היום.
לצורך כך עליהם להגדיר מחדש את המשמעות של פעילות יומיומית ופעילות גופנית. זאת כיוון שבמקרים מסוימים גם פעולות יומיומיות כמו לדוגמה ניקיון הבית, פעולות הקשורות להיגיינה או סידורים שונים מחוץ לבית לא יוכלו עוד להתבצע בצורה הרגילה שלהן ויהיה צורך לפרק אותן לחלקים ולבצע אותן בצורה שונה.
פעילות אירובית
יש לציין כי אמנם פעילות אירובית מסייעת רבות לסובלים ממגוון מחלות כרוניות, אבל הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית לא מסוגלים לבצע פעילות אירובית במתכונת השגרתית והמקובלת שלה. למעשה בשלבים הראשונים של הטיפול המבוסס על פעילות גופנית המיועד עבור הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית, מומלץ להימנע מאימונים שמטרתם לשפר את הכושר האירובי של המטופלים.
החשיבות של הפעילות הגופנית
אחד מתסמיני הליבה של תסמונת התשישות הכרונית, בא לידי ביטוי בהחמרת התסמינים בעקבות מאמץ פיזי או מנטלי. בדרך כלל ההחמרה בהסתמנות הקלינית מתחילה בין 12-48 שעות לאחר הפעילות המאומצת ועשויה להימשך מספר ימים עד שבועות. לאור זאת, חולים רבים נמנעים לחלוטין מביצוע פעילות גופנית.
עם זאת, חשוב ביותר שהלוקים בתסמונת לא יימנעו מפעילות גופנית לחלוטין. זאת כיוון שהימנעות מוחלטת מפעילות גופנית עלולה לגרום להחמרה של ממש בתסמינים. מצד שני מומלץ להימנע מכניסה למעגל הרסני הכולל פעילות מאומצת יתר על המידה, קריסה, שיפור, פעילות מאומצת יתר על המידה וחוזר חלילה.
תחת זאת, הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית צריכים ללמוד כיצד באפשרותם לעסוק בפעילות גופנית באופן קבוע וכיצד לעסוק בפעילויות שגרתיות לאורך היום. במחקרים רבים שבחנו את ההשפעה של הפעילות הגופנית על הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית נמצא כי ניהול נכון של הפעילות הגופנית לאורך היום עשוי לתרום לשיפור מצב הרוח, שיפור דפוסי השינה, הפחתת הכאבים ושיפור התפקוד הכללי.
תכנון של תכנית לפעילות גופנית
תכנית האימונים צריכה להבנות עבור כל מטופל ומטופל באופן אישי, כאשר הכלל הראשון שצריך להנחות את המטופלים ואת המטפלים שלהם בבואם לבנות תכנית של פעילות גופנית הוא להתחיל לאט. כל תכנית אימונים המתוכננת עבור אדם שאובחן כלוקה בתסמונת התשישות הכרונית צריכה להתקדם בהדרגתיות מבחינת העצימות והאינטנסיביות, אך בכל מקרה בשלב הראשון היא צריכה לכלול תרגילים כמה שיותר קלים לביצוע. למעשה חלק לא מבוטל מהחולים פשוט לא יוכלו להתאמן בשלב הראשון במשך יותר ממספר דקות ברציפות.
כמו כן ישנם כאלו שעבורם התכנית צריכה לכלול בשלב הראשון הנחיות שלא קשורות לפעילות גופנית אלא לפעולות היומיום כמו לדוגמה קימה מהמיטה, היגיינה אישית, התלבשות ועוד. עבור מטופלים אלה, רק לאחר שכל הפעולות הבסיסיות מבוצעות כהלכה, ניתן להמשיך בבניית תכנית לפעילות גופנית אירובית.
הנחיות כלליות
- במהלך הזמן ניתן להוסיף מספר אימונים קצרים וקלים לביצוע שיבוצעו באופן יומיומי. כך לדוגמה ניתן להנחות את המטופל לבצע במהלך האימון תרגילי מתיחות או תרגילי התנגדות שבהם התרגיל מבוצע כנגד התנגדות הגוף בלבד.
- משך ההתאוששות לאחר כל תרגיל צריך להיות ארוך פי 3 ממשך הזמן שבו בוצע התרגיל. כך לדוגמה לאחר תרגיל הנמשך דקה אחת, יש להניח למתאמן לנוח במשך שלוש דקות.
- מדי שבוע ניתן באופן הדרגתי מאוד להאריך את משך האימון בדקה אחת עד חמש דקות, בהתאם ליכולתו של המטופל.
- ניתן בהחלט לפצל את האימון היומי לשני אימונים נפרדים.
- בכל מקרה של החמרת התסמינים, יש להנחות את המטופל לחזור לרמת הפעילות האחרונה שהייתה נסבלת.
- ישנה חשיבות עליונה להציב למטופל יעדים ריאליים ולהימנע מהצבת יעדים בלתי ניתנים להשגה, שרק יגרמו להתפתחות של תחושת כישלון ויפגעו במוטיבציה להתאמן.