הטיפול בתסמונת התשישות הכרונית הוא פליאטיבי מעיקרו, כלומר מיועד לסייע לשליטה בתסמינים, אך אין בכוחו לרפא את הלוקים בתסמונת. עד כה נמצאו שני סוגים של טיפולים בלבד שהשפיעו לטובה על מצב הלוקים בתסמונת, באופן הניתן לשחזור. הכוונה היא לטיפול קוגניטיבי התנהגותי ולפעילות גופנית, אך השיפור ניכר במטופלים שסבלו מתסמינים לא חמורים במיוחד.
אי לכך, אין כיום בנמצא ולו תרופה אחת המתאימה לטיפול בתסמונת התשישות הכרונית המאושרת על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקני. עוד יש לציין, כי גם כאשר ניתנים טיפולים מסוגים שונים ללוקים בתסמונת, עדיין הפרוגנוזה אינה מעודדת במיוחד. במאמר שלפניכם נפרט אודות הטיפולים המרכזיים הניתנים כיום לסובלים מהתסמונת.
תרופות אנטי דיכאוניות
לעתים קרובות רושמים הרופאים תרופות נגד דיכאון ללוקים בתסמונת התשישות הכרונית. במקרים רבים מטרת השימוש בתרופות נגד דיכאון היא לטפל בתנודות במצב הרוח או בדיכאון המופיעים לעתים כבעיות משניות בקרב הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית. כמו כן נוגדי דיכאון טריציקליים לעתים מסייעים לשיפור השינה ולהפחתת כאב כאשר הם נרשמים במינונים נמוכים.
הורמונים
ישנם מספר מחקרים שבחנו את ההשפעה של סטרואידים כמו קורטיזול ושל תרופות המכילות את הורמון בלוטת התריס על הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית. למרות שנמצא במספר מחקרים כי ישנה תועלת מסוימת לשימוש בהידרוקורטיזון, עדיין לא מדובר על טיפול שגרתי המומלץ על ידי המומחים בתחום. ההיגיון העומד מאחורי הטיפולים ההורמונליים קשור בכך שלפי תיאוריות מסוימות התסמינים הם תוצאה של תת פעילות בלוטת יותרת הכליה או ניצול לא אופטימלי של הורמון בלוטת התריס.
פעילות גופנית
במחקרים רבים ניסו לבדוק האם ניתן להקל את חומרת התסמינים על ידי ביצוע פעילות גופנית באופן קבוע. אמנם כיום הפעילות הגופנית משחקת תפקיד מרכזי במערך הטיפולים המוצע לחולים אך חשוב לציין כי מבחינה מחקרית אין עדיין תמימות דעים בין המחקרים בנוגע ליעילות של הפעילות הגופנית.
למעשה ישנם מטופלים שדיווחו כי מאז שהחלו לעסוק בפעילות גופנית התסמינים מהם סבלו רק החמירו והלכו. לפי המתנגדים לשימוש בפעילות גופנית ישנם החוקרים הסבורים כי הסיבה בגינה בחלק מהמחקרים נמצאו תוצאות חיוביות היא שאלו שחוו החמרה בתסמינים נשרו מהמחקרים וכך התוצאות האמתיות עוותו.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי
לפי התומכים בגישה הקוגניטיבית התנהגותית, הפרשנות הראשונית של המטופל וההתייחסות הראשונית שלו לתסמינים מהם הוא סובל היא זו המעצבת את אופי התסמונת. בהתאם לכך, לפי הדוגלים בשיטת טיפול זו, על ידי עיצוב מחודש של תפישת התסמינים ניתן להוביל להחלמה מלאה. עם זאת, במחקרים רבים שנערכו בנושא זה נמצא כי למרות שישנם חולים המדווחים על הקלה ועל שיפור בתסמינים, עדיין לא ניתן לאשש זאת בצורה אובייקטיבית.
אי לכך, לפי מבקרי השיטה, הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מאפשר ללוקים בתסמונת התשישות הכרונית להתנהל במסגרת המגבלות מהן הם סובלים, אבל לא מוביל לשיפור של ממש או להחלמה.
רפואה אלטרנטיבית
למרות שאין בנמצא עדויות מחקריות בנוגע ליעילות הטיפולים האלטרנטיביים, רבים מהלוקים בתסמונת התשישות הכרונית פונים למטפלים אלטרנטיביים. בין היתר מדובר בשיטות טיפול כמו דיקור סיני, קינסיולוגיה, נטורופתיה, הומאופתיה, הידרותרפיה, אוסטאופתיה, שיאצו, פלדנקרייז ועוד.
באופן כללי הרפואה המערבית מתייחסת לשיטות הטיפול האלטרנטיביות בהקשר של תסמונת התשישות הכרונית בגדר "לא מועיל אך גם לא מזיק". עם זאת, מומלץ כי כל מטופל הסובל מתסמונת התשישות הכרונית המעוניין להתחיל טיפול הנכלל במסגרת הרפואה המשלימה, יפנה ראשית לרופא המערבי המטפל בו. זאת על מנת למנוע מצב שבו הטיפול האלטרנטיבי יחבל בשיטות הטיפול הקונבנציונאליות.