בעשורים האחרונים הוצעו עשרות תיאוריות בנושא האטיולוגיה של תסמונת התשישות הכרונית, אך נכון לכתיבת שורות אלה נראה כי עוד רחוק היום שבו ניתן יהיה לבודד גורם ברור להתפתחות התסמונות.
אי לכך, ישנם גורמים רבים המסומנים כחשודים כשבין היתר מדובר במוטציות גנטיות מסוימות, בעיות הורמונליות מגוונות, הפרעות פסיכיאטריות ועוד.
במאמר שלפניכם נדון באחד מהגורמים החשודים וכפי שכבר הסגירה אותנו הכותרת, הכוונה היא לזיהומים נגיפיים וחיידקיים.
לפני שנפתח בדברים יש לציין כי רבים מאוכלוסיית הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית מדווחים על כך שהחלו לסבול מהתסמונת לאחר תקופה ארוכה שבה סבלו מזיהום נגיפי.
מדוע ישנם חוקרים הסבורים כי זיהומים מהווים גורם אפשרי לתסמונת?
מאחר וחלק ניכר מהתסמינים מהם סובלים הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית מזכירים במידה רבה את התסמינים מהם סובלים הלוקים במחלות ויראליות, חוקרים רבים החליטו להתמקד דווקא בקשר שבין התסמונת למחלות הוויראליות השונות. עם זאת, ברור לחלוטין כי לא כל הלוקים בתסמונת סובלים מתסמינים הקשורים למחלות זיהומיות.
להלן כמה ממצאים המהווים בסיס לתיאוריות הזיהומיות:
- בשנת 2009 דווחה קבוצת חוקרים שבחנה את הקשר האפשרי בין זיהומים נגיפיים לתסמונת התשישות הכרונית כי בקרב הלוקים בתסמונת קיימת שכיחות גבוהה במיוחד של זיהום נגיפי הנקרא XMRV (ראשי התיבות של xenotropic leukemia virus-related virus). ההתרגשות הראשונית התחלפה באכזבה, עת התברר כי במחקר נפלו טעויות רבות והחוקרים חזרו בהם מהפרסום.
- בקרב חלק מהלוקים בתסמונת התשישות הכרונית ניתן לאבחן רמות גבוהות של נוגדנים נגד נגיפים ופתוגנים אחרים שעשויים להסביר את התסמינים השונים בדגש על התשישות. בין היתר מדובר על נוגדנים נגד נגיף אפשטיין בר, נגיף החצבת, HTLV (human T cell lymphotropic virus), HHV-6 (herpesvirus type 6) ועוד. עם זאת, כל הנגיפים הרלוונטיים ללא יוצא מן הכלל שכיחים מאוד באוכלוסייה הכללית ואף מחקר לא הצליח לאשש את ההנחה כי השכיחות בקרב הלוקים בתסמונת גבוהה יותר בצורה מובהקת סטטיסטית מהשכיחות באוכלוסייה הכללית.
- כפי שציינו, עד שמונים אחוז מהמקרים של תסמונת התשישות הכרונית מתפרצים לאחר מחלה ויראלית. עם זאת, אין כל עדות לכך שהתסמונת מתפשטת בדומה לאופן שבו מתפשטת מחלה נגיפית או חיידקית.
מה אומרים המומחים?
לקראת סוף שנת 2015 התפרסם דו"ח חשוב שנכתב על ידי וועדת מומחים המייעצת לקובעי המדיניות בארצות הברית העוסק בתסמונת. הדו"ח התבסס על כל הידע המחקרי שנצבר בעשורים האחרונים בנוגע לתסמונת מבחינה אטיולוגית, מבחינת ההסתמנות הקלינית ומבחינת הטיפול בלוקים בה. מטבע הדברים, מאחר והנושא הזיהומי נחקר בהרחבה לאורך השנים, ניתנה גם לנושא זה התייחסות בדו"ח.
לפי כותבי המסמך, למרות שישנן מספיק עדויות לפיהן התסמונת מתפרצת במקרים רבים מאוד לאחר זיהום של נגיף אפשטיין בר וזיהומים נגיפיים אחרים, עדיין לא ניתן לקבוע בוודאות כי כל המקרים של התסמונת נגרמים על ידי זיהום נגיפי או שהתסמונת הופכת לכרונית על רקע זיהום ממושך. עוד קובעים המומחים כי אין מספיק מידע הקושר את האטיולוגיה של התסמונת לזיהומים בקטריאליים (חיידקיים), פטרייתיים, טפיליים ועוד.
לסיום חשוב לציין כי לאורך העשורים האחרונים נערכו מחקרים קליניים רבים שבחנו את האפשרות לטפל בלוקים בתסמונת התשישות הכרונית באמצעות תרופות אנטי ויראליות כמו לדוגמה acyclovir, rintatolimod, interferon, ganciclovir ועוד. אמנם בחלק מהמחקרים שבחנו את האפשרות התגלו ממצאים מעודדים וניכר שיפור במצב הנחקרים שלקחו חלק בניסוי לאחר טיפול שכלל תרופות אנטי ויראליות, אך במבט על לא ניתן למצוא אחידות בין המחקרים, הן מבחינה מתודולוגית והן מבחינת הממצאים.