אישיות אדם הסובל מתשישות כרונית

המרכז לבקרת מחלות ומניעתן קובע שהגורמים לעייפות כרונית אינם ידועים היטב, אך גורמים מסוימים אפשריים כוללים זיהומים, חוסר תפקוד אימונולוגי, וחסרים תזונתיים. נושא זה שנוי במחלוקת בעולם המדע. במשך שנים, רופאים רבים לא הכירו בתסמונת העייפות הכרונית כהפרעה לגיטימית.

חולים רבים דיווחו על התייעצויות עם רופאים שלא היו מודעים לחלוטין למחלה. כאשר נבדקו מאפייני תסמונת העייפות הכרונית בתנאי מעבדה, רופאים טענו שהיא נובעת מגורמים פסיכולוגיים, ולא פיזיולוגיים.

במחקר שנערך על ידי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן, ובית הספר לרפואה של אוניברסיטת אמורי, החוקרים מצאו שתסמונת העייפות הכרונית קשורה עם שכיחות מוגברת של הפרעות אישיות. המדענים דיווחו אף שהאישיות עשויה להיות גורם סיכון להתפרצות התסמונת ולתרום להמשכיותה.

הפרעות אישיות הן תסמין, ולא גורם

אך מהנהלת מחלקת המחלות הכרוניות במרכז לבקרת מחלות ומניעתן, נמסר שהפרעות אישיות אינן יכולות לגרום לתסמונת העייפות הכרונית, אלא משמשות כתסמין משני לכל מחלה כרונית או חמורה.

מחקרים אחרים מצאו שהפרעות אישיות קשורות לעייפות, דיכאון וחרדה, כמו גם לתסמונת זו. מטרות המחקר היו מעקב אחר מחקרים קודמים לגבי מאפייני האישיות בתסמונת, וכן תיאור שכיחות הפרעות אישיות בקרב חולי עייפות כרונית.

מהלך המחקר

מחקר שפורסם בגיליון אוגוסט של כתב העת Psychotherapy and Psychomomatics, בחן למעלה מחמש מאות חולים מגאורגיה. יותר ממאה ממשתתפי המחקר אובחנו עם תסמונת העייפות הכרונית, 264 מהמשתתפים סבלו מעייפות שאינה מוסברת, ו-124 משתתפים בריאים אחרים חולקו לקבוצת הביקורת.

החוקרים ניהלו את שאלון אבחון האישיות, סקר שנערך על ידי אנשי מקצוע בתחום הרפואה, כדי לסקור מטופלים להפרעות אישיות שונות. המחקר מצא כי בקרב 29% מהמשתתפים עם תסמונת העייפות הכרונית, התגלתה לפחות הפרעת אישיות אחת, לעומת 28% מהחולים שלא סבלו מהתסמונת, ושבעה אחוזים שהיוו את קבוצת הביקורת.

המחקר הותיר את הרופאים עם שאלות

מאז שיצא מחקר זה, התנהל ויכוח קפדני בעולם הרפואה. תגובת הפסיכולוגים הקליניים הייתה חוסר אמון בתוצאות המחקר, שכן לדבריהם, לא נתקלו במטופלים שחוו בעיות אלו. הם מסבירים כי מחקר מדעי נרחב מראה כי תסמונת העייפות הכרונית זהה להפרעה אוטואימונית.

פסיכולוגים מסבירים שתוצאות המחקר מחזירות את עולם המדע לשנות השמונים, בהם ההתמקדות הייתה על הפרעות אישיות, וכי הממצאים מתעלמים מכל המחקר המדעי שהתרחש מאז. בתגובה, פרופסורים לרפואה מאוניברסיטת הרווארד פרסמו לראשונה מאמרים על תסמונת העייפות הכרונית בתחילת שנות השמונים, תקופה בה רופאים רבים סברו שהתסמונת היא מצב פסיכיאטרי.

התקדמות המדע

במהלך 25 השנים האחרונות, פורסמו אלפי עמדות ביקורתיות, אשר הציגו נתונים אותם ניתן למדוד בחולים שונים ולהבדילם מאנשים בריאים. קיימות עדויות רבות המראות שקיימים מאפיינים אובייקטיביים למדידה, המוכיחים כי אנשים אינם מדמיינים את תסמיניהם, וכי מדובר בתהליך ביולוגי בסיסי.

תוצאות המחקר עגומות, היות והמטופלים מקבלים מהרופאים יחס מתנשא ורמת טיפול ירודה שאינה מתחשבת באופן מקצועי והוגן בתסמיניהם.

הפרעות פסיכיאטריות כתסמין משני של תסמונת העייפות הכרונית

מספר רופאים הסכימו שהפרעה פסיכיאטרית נתפסת כתסמין משני של תסמונת זו ומחלות כרוניות אחרות. הם סבורים שזה טבעי שאנשים יפתחו חרדה ודיכאון בעקבות מחלה כרונית, ואין צורך לבלבל את התסמינים עם גורם סיכון. לאחר שמחלה פתאומית מתפתחת מתוך דיכאון, הרופאים אינם בטוחים לגבי הגורמים, ולא קיימות בדיקות סטנדרטיות לקביעת ההשפעה הפסיכולוגית על האדם.

מומחים לרפואת גוף ונפש מדווחים שלא נתקלו במהלך עבודתם בשכיחות גבוהה של הפרעת אישיות, כפי שנמצאה באוכלוסיית המחקר.

דיכאון אובחן כתסמין משני להגדרת המחלה

אנשים רבים סבורים שתסמיני העייפות והכאבים שלהם אינם אמיתיים, אך רופאים צריכים מלבדוק את הבסיס לתסמינים, כפי שהיה במקרה של חולי תסמונת העייפות הכרונית שהשתתפו במחקר.

החוקרים מסבירים שלא ברור האם תכונות אישיות כלשהן, שזוהו בקרב משתתפי המחקר שאובחנו עם המחלה, הן תוצאות המחלה או שהן מהוות גורם סיכון להתפתחות המחלה.