במשך שנים, תסמונת העייפות הכרונית (CFS) הצליחה להתל במומחים וחולים כאחד. למרות שמיליוני אנשים בעולם חיים עם הפרעה זו, רק היום חוקרים מתחילים להבין אותה טוב יותר, ומבינים שעדיין יש הרבה מה ללמוד.
למעשה, אפילו המונח עצמו עשוי להיות לא מדויק. דוח שהוזמן לאחרונה על ידי המכון לרפואה (IOM) הסיק כי המחלה עשויה לגרום לתופעות רבות יותר מאשר נמנום, למשל, ומונח טוב יותר עשוי להיות "מחלת סובלנות למאמץ מערכתי". מאמר זה מגלה את עשר העובדות על עייפות כרונית, שאינן ידועות היטב.
חלק מהאנשים סובלים יותר מאחרים
המרכז לבקרת מחלות ומניעתן מדווח שתסמונת עייפות כרונית נפוצה פי ארבע יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים. למרות שהגיל הממוצע לתחילת התסמונת הוא 33, היא עשויה להשפיע על אנשים בכל הגילאים, ומשפיעה באופן משמעותי על כל תחומי החיים.
ניתן לראות את התסמונת גם בקרב בני אותה משפחה, מה שמציע שקיים מרכיב גנטי למחלה, אך יש לבצע מחקר נוסף על מנת לאשר הקשר זה. חוסר התמודדות עם מתחים עשוי אף הוא לתרום להתפתחות התסמונת.
עייפות כרונית היא הפרעה אמיתית ביותר. אחת הבעיות המשמעותיות עם עייפות כרונית, היא שאנשים הסובלים מהמצב חשים לעיתים כאילו אף אחד אינו מאמין להם. אומרים להם ש"הכול בראש" וזוהי אף סיבה נוספת לשינוי המוצע במונח. דו"ח הארגון מסביר כי המונח "תסמונת תשישות כרונית" עלול לגרום לחולים, לבני משפחתם ולאנשי רפואה, להקל ראש בחומרת המצב ולקדם את הבנת המחלה. שינוי השם יכיר בעובדה לפיה מדובר במחלה אמיתית ומשמעותית ביותר, אותה לא ניתן יהיה יותר להדוף הצידה.
עייפות אינה התסמין היחיד
אין מדובר בתחושה כללית של תשישות, אלא בסוג עייפות המחמיר לאחר פעילות גופנית או תשישות נפשית, אותו לא ניתן להקל עם מנוחה. קיימים תסמינים רבים אחרים המלווים תשישות זו, כולל כאבי שרירים, פגיעה קוגניטיבית, העדר תחושת רעננות לאחר שינה או נדודי שינה, מועקה, בלוטות לימפה מוגדלות בצוואר או בבית השחי, כאבי גרון, כאבי ראש, ודלקות.
קשיי אבחון
לא קיימות בדיקות מעבדה או סמנים ביולוגיים להפרעה זו, וחומרת התסמינים, תדירותם וסוגם משתנים מאדם לאדם. היות ואנשים מקבלים אבחנת תסמונת עייפות כרונית רק לאחר שהרופאים שוללים מצבים רפואיים אחרים, כגון אנמיה, תת בלוטת התריס, הפרעות שינה או בעיות בכליות ובכבד, תהליך האבחון עשוי להימשך זמן רב. אם העייפות נמשכת למעלה מחצי שנה ברציפות, ומלווה במספר תסמינים אלו, מדובר בעייפות כרונית.
אנשים רבים אינם יודעים שהם סובלים מהתסמונת. היות ו-84-91% מהאנשים עם תסמונת עייפות כרונית עדיין לא אובחנו, פירוש הדבר הוא שהשכיחות בפועל של ההפרעה עשויה להיות גבוהה בהרבה.
הגורם אינו ידוע
מדענים עדיין מנסים לאתר את הגורם לתסמונת עייפות כרונית. נכון להיום, מספר מומחים סבורים כי גורמים רבים עשויים לעורר אותה, כגון זיהומים, הפרעות במערכת החיסון, מתח, טראומה ורעלים. כל הגורמים האלו נחקרו כסיבות אפשריות, למרות שאף גורם יחיד עדיין לא זוהה כגורם הסביר ביותר.
דיכאון ובידוד חברתי. דיכאון ומחלות כרוניות קשורים זה בזה, ואין זה נדיר שאנשים עם תסמונת עייפות כרונית נאלצים להגביל את כמות העבודה אותה הם מבצעים, ואת הפעילויות החברתיות מהן נהנו בעבר.
חלקם מרותקים אף למיטה באופן זמני. לכן אין זה מפתיע שאנשים הסובלים מהתסמונת חשים לעיתים קרובות בודדים ומדוכאים. יש לחבר את החולים עם המשאבים הנאותים על מנת שיקבלו את הייעוץ המתאים.
סטיגמה חברתית. אנשים רבים פשוט אינם מבינים את ההפרעה, ולכן עשויים לחשוב כי אנשים החיים עימה "מזייפים" תסמינים, או שהמחלה אינה גרועה כפי שהאדם הסובל ממנה טוען. מצב זה עשוי לתרום לתחושת הבדידות, ולכן על החולים להפריד את עצמם מהמחלה ולזכור כי ההפרעה אינה מגדירה אותם ואינה מהווה את מי שהם.
לא קיים טיפול תרופתי. היות וחוקרים עדיין מנסים להבין את מהות תסמונת העייפות הכרונית, לא נמצא טיפול פרטני, אך אין פירוש הדבר כי לא ניתן לנקוט בצעדים על מנת להקל את התסמינים.
רופאים צריכים לפתח תוכנית טיפול אישית אשר באופן אידיאלי תכלול צוות רפואי הכולל מומחי שיקום, אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, פיזיותרפיסטים, או פעילות גופנית.
שינויים בסגנון החיים מסייעים. למרות שלא קיימת תרופה לתסמונת התשישות הכרונית, שינויים התנהגותיים מסוימים מקלים את התסמינים. יש להקפיד על שנת לילה טובה, רצוי שמונה עד תשע שעות בלילה, כצעד מפתח להתאוששות, שכן העדר שינה מספקת עלול להחמיר את התסמינים. תזונה מאוזנת היטב ופעילות גופנית מסייעות אף הן למניעת התסמינים.
אולי יעניין אותך גם: