מחלת הנשיקה ועייפות כרונית

מחלהמחלת הנשיקה היא מחלה הנקראת בשפה המקצועית מונונוקליאוזיס זיהומי. מדובר במחלה הנגרמת כתוצאה מהידבקות בנגיף אפשטיין בר, וירוס המשתייך למשפחת הנגיפים מחוללי ההרפס. יש לציין כי מדובר באחד מהנגיפים הנפוצים ביותר בעולם התוקפים בני אדם. הנגיף נפוץ בכל רחבי העולם ובשלב זה או אחר רוב האוכלוסייה תידבק בו. כך לדוגמה בארצות הברית כ- 95% מבני ה- 35-40 כבר נדבקו בנגיף בעבר.

שמה העממי של מחלה (מחלת הנשיקה) ניתן לה משום שהנגיף יכול לעבור מאדם חולה לאדם בריא בנשיקה. עם זאת, כל דרך שהיא שבה עוברים רסיסי רוק מפיו של אדם הנושא את הנגיף לפיו של אדם בריא יכולה לגרום להעברת הנגיף. אי לכך, גם אכילה משותפת באמצעות אותם כלי אוכל יכולה לגרום להדבקה לצורך העניין.

התסמינים הבולטים של מחלת הנשיקה

באופן עקרוני אם מדובר בחולה מתחת לגיל חמש, הרי שהמחלה לא תבוא לידי ביטוי בתסמינים מיוחדים כלשהם. עם זאת, לאחר גיל חמש התסמינים יכולים לכלול חולשה כללית, עייפות ניכרת, שקדים מוגדלים, דלקת גרון, חום ממושך, חוסר תיאבון, הגדלה של הטחול, נפיחות בנתיבי האוויר, נפיחות בעיניים, הגדלה של הכבד, כאבי בטן ואי נוחות בטנית ואינסומניה. סיבוכי המחלה יכולים לכלול בין היתר דלקת קרום המוח, דלקת המוח, הפרעות נוירולוגיות שונות, הפרעות התנהגות ופרכוסים.

אבחון מחלת הנשיקה

האבחון מתבסס בדרך כלל על ההסתמנות הקלינית של המחלה, אך חשוב לדעת כי ישנן מחלות נוספות הבאות לידי ביטוי בצורה דומה כמו לדוגמה טוקסופלזמוזיס וציטומגלווירוס. לפיכך ניתן לקבוע את האבחנה בוודאות רק בהסתמך על בדיקות דם. בדיקה ספציפית אחת המשמשת לאבחון מחלת הנשיקה נקראת Monotest. בדיקה זו מאפשרת לזהות נוכחות של נוגדנים לחלבונים ויראליים בדגימת הדם.

כיצד מטפלים במחלת הנשיקה?

מאחר ומדובר במחלה נגיפית ומאחר ומערכת החיסון מסוגלת לייצר נוגדנים הפועלים נגד הנגיף בכוחות עצמה ללא סיוע חיצוני, הרי שאין כל טעם להשתמש בתרופות אנטיביוטיות המתאימות יותר לזיהומים חיידקיים. לפיכך הטיפול הוא תסמיני וכולל בעיקר שימוש במשככי כאבים כמו איבופרופן או פרצטמול המסייעים להקל על כאבי השרירים ולהוריד את החום, שתייה מרובה, מנוחה, אכילת מזונות קרים להקלה על כאבי הגרון ועוד.

מה הקשר בין מחלת הנשיקה לתסמונת התשישות הכרונית?

בדו"ח עדכני שפורסם על ידי וועדת מומחים שתפקידה לייעץ לקובעי המדיניות בארצות הברית, צוין כי ישנן מספיק עדויות המאפשרות לקבוע כי התסמונת במקרים רבים מתפרצת לראשונה לאחר זיהום של נגיף אפשטיין בר וזיהומים ויראליים אחרים. עם זאת, החוקרים שכתבו את הדו"ח ציינו כי אין בידינו מספיק הוכחות המעידות על כך שהזיהום הנגיפי הוא הגורם להתפרצות התסמונת ובנוסף אין די עדויות לכך שהאופי הכרוני של התסמונת קשור לעומס נגיפי או לזיהום נגיפי כרוני.

עוד מצוין במסמך, כי במקרה שבו המטופל מציג תסמינים האופייניים לתסמונת התשישות הכרונית, אך לא עומד בקריטריונים לאבחון התסמונת, יש להעמיק את הבירור ולנסות להבין מה הוא הגורם לתסמינים. בין יתר המחלות המוזכרות בדו"ח, המזכירות במידה רבה את תסמונת התשישות הכרונית מבחינת ההסתמנות הקלינית שלהן, ניתן למצוא את מחלת הנשיקה.

דילוג לתוכן