למה כל כך קשה לאבחן תסמונת עייפות כרונית?

אבחוןתסמונת התשישות הכרונית היא תסמונת הנחשבת למורכבת מאוד לאבחון. בהתאם לכך, במקרים מסוימים חולפים חודשים רבים מהרגע שבו החלו להופיע התסמינים ועד לקבלת האבחנה. מעבר לזה, לפי ההערכות של החוקרים העוסקים בתחום, חלק ניכר מהלוקים בתסמונת לא זוכים לאבחון המתאים וכלל לא מודעים להגדרה של התסמונת ממנה הם סובלים. במאמר שלפניכם נפרט אודות הגורמים השונים לקושי באבחון המחלה.

בעיה עיקרית: תסמינים שאינם ספציפיים

הכוונה בתסמינים שאינם ספציפיים היא לתסמינים שאינם ייחודיים למחלה מסוימת. כך לדוגמה חום גבוה הוא תסמין שאינו ספציפי כיוון שחום גבוה יכול להיות תוצאה של שפעת, אך באותה מידה הוא יכול להיות תוצאה של פגיעה מוחית. זאת כיוון שההיפותלמוס אחראי לבקרת חום הגוף ולכן פגיעה בהיפותלמוס עשויה לגרום לעליית חום הגוף שלא לצורך. אם בחום גבוה עסקינן, הרי שהחום הגבוה יכול להיות גם תוצאה של תגובה אלרגית למזון מסוים, מחלה אוטואימונית, הפרעה הורמונלית, צריכת מנת יתר של סמים או תרופות מסוימות ועוד.

זהו הדין בכל הקשור לתסמינים המרכיבים את תסמונת התשישות הכרונית. התסמין המרכזי של התסמונת הוא עייפות כרונית. ישנו מגוון רחב בצורה בלתי רגילה של גורמים שיכולים להוביל לעייפות כרונית, החל ממחסור בשעות שינה, דרך מחלה זיהומית הנמשכת זמן רב מהרגיל וכלה בעבודה קשה ומתישה, משברים נפשיים או דיכאון. היעדר תסמינים ספציפיים מקשה מאוד על אבחון התסמונת.

היעדר בדיקת אבחון אובייקטיבית

הרפואה המודרנית עושה שימוש נרחב בבדיקות דיאגנוסטיות המאפשרות לבחון באופן אובייקטיבי את מצבו הרפואי של המטופל. כך לדוגמה ניתן כיום לבדוק את ריכוז כדוריות הדם האדומות בדם בצורה מדויקת, למדוד במדויק את חום גופו של המטופל וכן לקבל מידע מדויק בנוגע למשקלו או לשינויים במשקלו לאורך הזמן. בדיוק כך באפשרותנו לקבל מידע מדויק בנוגע לפעילות החשמלית במוח של הנבדק וכן לקבל מידע מדויק בנוגע לפעילות החשמלית של הלב. עם זאת, עדיין באפשרותנו להעריך את מידת החומרה של תסמיני תסמונת התשישות הכרונית.

הכוונה היא לכך שעל מנת להעריך את מידת העייפות של המטופל, יש לשאול אותו כיצד הוא מרגיש והדבר נכון גם בנוגע לשאר התסמינים של התסמונת. היעדר מדד אובייקטיבי לבירור התסמינים מהווה מכשול ממשי בפני הרופאים האחראים על אבחון התסמונת.

אבחון על דרך השלילה

כיום עיקר האבחון מבוסס על דרך השלילה. הכוונה היא לכך שאחד הקריטריונים החשובים ביותר לאבחון מחייב שלא יהיה קיים גורם אחר שהיה יכול להוביל להסתמנות הקלינית ממנה סובל המטופל. מטבע הדברים על מנת לשלול מחלות ומצבים רפואיים אחרים, יש לבצע בדיקות רבות וזאת כיוון שכפי שציינו, ישנו מגוון רחב ביותר של גורמים שיכולים להוביל להתפתחות התסמינים. את כל הגורמים האלו צריך לשלול אחד אחרי השני.

היעדר קריטריונים אחידים

חשוב להבין שהרפואה המערבית מתקשה להתמודד עם תסמונת התשישות הכרונית. עדות לכך ניתן למצוא בעובדה שהקריטריונים המשמשים לאבחון והגדרת התסמונת, עדיין לא יציבים. למעשה אחת למספר שנים ועדת מומחים העוסקת בחקר התסמונת מתכנסת ומכניסה שינויים מסוימים בהגדרות הקיימות. לאור זאת, הרופאים האחראים על אבחון התסמונת במטופלים שלהם, לא נהנים מתמיכה מחקרית מספקת ונזהרים מלאבחן את התסמונת בוודאות.

היחס של המטופלים לתסמינים

המטופלים עצמם, הסובלים מהתסמונת לעתים במשך שנים, במקרים רבים פשוט לא פונים לאבחון כיוון שהם לא מודעים לכך שמדובר בתסמינים המרכיבים תסמונת מסוימת. כולנו חשים עייפות מדי פעם ורבים נוטים לחוש לאות, כבדות ותשישות. אי לכך, קל מאוד לפטור את התסמינים בתור תוצאה של תקופה קשה, מצב רוח ירוד או עומס בעבודה לצורך העניין. בהתאם לזה, חולים רבים פשוט לא פונים לאבחון.

חוסר מודעות לתסמונת בקהילה הרפואית

מעבר לכך שרמת המודעות לתסמונת נמוכה בקרב הציבור הכללי, הרי שהמודעות גם לא גבוהה במיוחד בקרב הקהילה הרפואית. נכון לכתיבת שורות אלה לא ידוע עדיין מה הם הגורמים לתסמונת, לא קיימת הסכמה גורפת בנוגע לשיטת האבחון, אין מספיק מידע בנוגע לשכיחות של התסמונת ואם לא די בכך, הרי שאין בנמצא טיפול המסוגל לרפא את הלוקים בתסמונת. בסופו של דבר ייתכן מאוד שחרף כל התסמינים הרלוונטיים והמהלך האופייני, עדיין לא תתקבל האבחנה הנכונה.

דילוג לתוכן