הטיפול המשולב בעייפות כרונית – מחקרים בעד ונגד

שני המצבים הרפואיים בהם נעסוק במאמר הנוכחי כוללים מכנה משותף חשוב מאד: שניהם משפיעים על האדם באופן שמקשה על התפקוד השוטף שלו ולפעמים גם משבית אותו בצורה מלאה.

מצד אחד של המשוואה ניצבת תסמונת העייפות הכרונית  ופיברומיאלגיה. שני המצבים האלה, על פי הגישה המחקרית והמעשית המקובלת כיום, גורמים לבעיות במיטוכונדריה ולחוסר תפקוד, לצד תסמינים דוגמת קשיי שינה, הפרעות הורמונליות ופגיעה כוללת בתפקוד.

יש מקום לתקווה – מחקרים רבים שבוצעו בשנים האחרונות ושמראים שיש פוטנציאל לא מבוטל להקלת התסמינים של כל אחת מהבעיות האלה, תוך החזרת האדם הסובל מהן לתפקוד תקין.

מה מראים המחקרים?

ההנחה העומדת בבסיס הקשר בין תסמונת העייפות הכרונית ובין פיברומיאלגיה מסבירה מדוע יש תקווה גם בפן הטיפולי. מהמחקרים עולה כי חלק משמעותי מהתסמינים נובע מפגיעה במאגרי האנרגיה של הגוף. מדברים כיום על הקושי במונחים של "משבר אנרגיה", שעלול להיגרם עקב בעיות הורמונליות, זיהומים נגיפיים, רעלים, לחצים, תקופת הריון אצל האישה ועוד.

כל אלה גורמים לפגיעה מסוימת בתפקוד של ההיפותלמוס, מה שגורם לתסמינים. בנוסף, פגיעה באנרגיה גורמת לבעיות ולכאבים באזורים שונים – למשל השרירים – כאשר שילוב העייפות הנובעת מהקושי בשינה רק הופך את התמונה למורכבת יותר.

אם לוקחים בחשבון את העובדה שיש בגוף מערכות שמצריכות אנרגיה בכמויות גבוהות, דוגמת המערכת ההורמונלית או המערכת האחראית לוויסות הטמפרטורה, מבינים מדוע הבעיה האנרגטית הנגרמת כתוצאה מהתסמונות אינה פשוטה.

הטיפול צריך להיות מערכתי – ההנחה המקובלת היא שהגוף יכול לצבור אנרגיה שתשפר פלאים את מצבו של האדם בזכות שינוי (או למעשה תגבור) התפריט התזונתי, מתן הורמונים והקפדה על שינה רציפה ונטולת הפרעות ככל האפשר. זה לא פשוט, בטח לא בתחילת הדרך, אבל אלו צריכות להיות מטרות העל של הטיפול בשתי הבעיות הנפוצות האלה.

הביסוס המחקרי

מאחורי כל קביעה רפואית צריך להיות בסיס מחקרי רחב מאד. במקרה של ייחוס תסמונת העייפות הכרונית והפיברומיאלגיה אמנם נערכו מספר מחקרים חשובים, אך נראה שעדיין יש כאן לא מעט היבטים מחקריים שיש לשפוך עליהם אור. לפני מספר שנים נערך מחקר שהראה כי טיפול בתסמונות שהוזכרו מעלה בגישת הרפואה המקיפה היה יעיל במיוחד.

אצל תשעה מבין עשרה חולים הטיפול הכוללני אך ממוקד האנרגיה הביא לשיפור במצב הרפואי וברמות התפקוד, עלייה של כ-90% בממוצע. כעבור מספר חודשים אחוז ניכר מהחולים כבר לא הוגדרו ככאלה הסובלים מפיברומיאלגיה.

כאן הרפואה המשלימה נכנסת לתמונה

עיקר הטיפול בתסמונת העייפות הכרונית ובפיברומיאלגיה המוצע במחקרים כיום מבוסס על שינוי משמעותי באורח החיים תוך כדי מציאת פתרונות מקשת הרפואה המשלימה – אפילו יותר מהתרופות המסורתיות והטיפולים הכירורגיים השמורים למצבים המורכבים יותר.

הטיפול צריך להיות מבוסס עם הכנסת שינה בכמות מספקת ללוח זמנים, טיפולים הורמונליים שיכולים להיות אלטרנטיביים, הקפדה על תזונה נאותה, פעילות גופנית בכמות מספקת ועוד. בדומה למצבים רפואיים אחרים גם כאן צריך לקחת בחשבון שוני אצל כל אדם בעקבות המאפיינים האישיים, דרגת החומרה של הבעיות והתסמינים, כך שנדרש להתאים לו תכנית טיפולים אישית ולעקוב אחר השיפור הנעשה באמצעותה.