תסמונת התשישות הכרונית פוגעת בילדים בשכיחות נמוכה יחסית, אך גם ילדים ובעיקר בני נוער עלולים ללקות בתסמונת. בילדים ובבני נוער התסמונת לרוב מתפרצת לאחר התמודדות עם מחלה נגיפית כמו לדוגמה מחלת הנשיקה הנגרמת כתוצאה מהידבקות בנגיף אפשטיין בר, אך בהחלט ייתכן שהתסמונת תתפתח באופן הדרגתי ללא אירוע מקדים ברור.
אבחון התסמונת בילדים
בשנת 2006, וועדת מומחים שדנה בהגדרת התסמונת בילדים, הגיעה למסקנה כי יש לקבוע קריטריונים שונים לאבחון התסמונת באוכלוסייה זו. לפי החלטות הוועדה, בעוד שבמבוגרים לא ניתן לאבחן את התסמונת כל עוד התסמינים לא נמשכים לכל הפחות חצי שנה, הרי שבילדים ניתן לקבוע את האבחנה גם אם התסמינים נמשכים שלושה חודשים בלבד.
בין כך ובין כך, לא נהוג להמתין במהלך התקופה הזו, אלא לבצע מספר בדיקות שמטרתן לשלול מצבים אחרים שהיו יכולים לגרום לתסמינים האופייניים לתסמונת. הכוונה היא למשל לתת תריסיות, אנמיה ועוד. בדרך כלל נשקלת אבחנת התסמונת כאשר בנוסף לעייפות המטופל סובל לפחות מארבעה תסמינים נוספים הקשורים לתסמונת כמו לדוגמה כאבי מפרקים, כאבי גרון, כאבי שרירים ועוד.
יש לציין כי אבחון התסמונת נחשב למאתגר באופן כללי, אך בילדים הוא נחשב למאתגר במיוחד. זאת כיוון שילדים לא תמיד מצליחים להסביר במילים מאילו תסמינים הם סובלים ובנוסף התסמינים האופייניים לתסמונת, מאפיינים עוד מגוון רחב של מחלות ובעיות רפואיות המופיעות בשכיחות גבוהה יחסית בילדים.
ישנם מטפלים הפוטרים את התסמינים השונים הגורמים פעמים רבות להיעדרויות מהלימודים כחרדת בית ספר. עם זאת, ישנו הבדל חשוב המאפשר להבחין בין חרדת בית ספר לתסמונת התשישות הכרונית, הבא לידי ביטוי בכך שבקרב ילדים הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית, התסמינים השונים לא נעלמים במהלך החגים או סופי השבוע.
טיפול בתסמונת התשישות הכרונית בילדים
נכון להיום אין עדיין טיפול שיכול לגרום להחלמה ולכן הטיפול הניתן ללוקים בתסמונת הוא טיפול תומך המיועד לגרום להקלה במידת החומרה של התסמינים בלבד. במסגרת תהליך האבחון יש להעריך אילו תסמינים גורמים להגבלה החמורה ביותר בתפקוד ולטפל בהם מוקדם ככל האפשר. להלן חלק מהטיפולים הניתנים לחולים:
- הפרעות שינה – הטיפול הוא בדרך כלל התנהגותי בלבד וכולל הנחיות הקשורות להקפדה על שגרה קבועה של שעות שינה, הימנעות משינה במהלך היום, חשיפה לאור טבעי בשעות הבוקר, הקפדה על שינה אך ורק במיטה ועוד.
- כאבים – ילדים ובני נוער הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית לרוב לא סובלים מכאבי שרירים או כאבי מפרקים וזאת בניגוד לחולים המבוגרים. עם זאת, בהחלט קיימת שכיחות גבוהה יחסית של כאבי ראש וכאבי בטן בקרב החולים הצעירים. בדרך כלל הטיפול בכאבים מבוסס על שימוש במשככי כאבים.
- חרדה ודיכאון – החרדה המופיעה בשכיחות גבוהה בילדים הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית לא מהווה חלק אינטגרלי מהתסמונת. עם זאת, ההתמודדות וההסתגלות לחיים עם מחלה כרונית בהחלט יכולות להוביל להתפתחות של חרדה. כל זה רלוונטי מאוד גם למצב רוח ירוד ודיכאון, המופיעים בשכיחות גבוהה יחסית בילדים המתמודדים עם מחלות כרוניות שונות. הטיפול בבעיות אלו יכול לכלול תרופות נגד דיכאון, תרופות נגד חרדה וטיפולים פסיכותרפיים שונים.
- אי סבילות לעמידה – מתבגרים הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית סובלים מאי סבילות לעמידה בשכיחות גבוהה יותר ממבוגרים הלוקים בתסמונת (הכוונה היא להחמרת התסמינים בעמידה). כך לדוגמה מתבגרים רבים סובלים מסחרחורת חמורה כאשר הם עומדים במשך זמן רב. בעיה זו לרוב מטופלת על ידי צריכה מוגברת של נוזלים ונתרן, שינויים ביציבה ובאופן שבו המטופל עובר מישיבה לעמידה, ישנם אביזרים שונים המסייעים להקלה על בעיה זו כמו לדוגמה גרבונים המפעילים לחץ על הרגליים או מחוך רפואי ועוד.