אחד הסיבות בגינן כל כך קשה לאבחן את הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית היא שתשישות היא תסמין שאינו ספציפי. כך לדוגמה התשישות עלולה להופיע לא רק כי המטופל לא ישן טוב מספיק לילה או שניים, אלא עלולה להעיד על מצב רוח ירוד או על דיכאון. ישנו גם מגוון רחב ביותר של גורמים פיזיים שיכולים להוביל לתשישות כשבין היתר מדובר באנמיה, מחלות שונות הפוגעות בשריר, מחלות זיהומיות, מחלות אוטואימוניות ועוד.
אי לכך, במהלך עשרות השנים האחרונות, טובי החוקרים בעולם, ניסו ליצור שיטה שתאפשר לפשט את תהליך האבחון של התסמונת. במאמר שלפניכם נפרט אודות האלגוריתם שפיתחה ועדת המומחים שהתכנסה בשנת 2015, המייעצת לקובעי המדיניות בארצות הברית.
שלב א' – מטופל מתלונן על עייפות
בשלב הראשון, שבו המטופל מתלונן לרופא המשפחה שלו על עייפות, השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא האם המטופל חש שבגין העייפות או בגין גורמים אחרים, הוא סובל מירידה בתפקוד. הכוונה היא למשל לירידה בתפקוד במהלך העבודה, ירידה בתפקודים החברתיים, חוסר יכולת לתפקד באופן שגרתי בבית, לקחת חלק פעיל בחיי המשפחה ועוד. מדובר בשאלה חשובה מאין כמוה כיוון שאחד מהמאפיינים של תסמונת התשישות הכרונית, הוא הפגיעה בתפקוד היומיומי. אי לכך, אם התשובה היא לא, יש לשקול דיאגנוזה אחרת במקביל למתן טיפול תסמיני. לעומת זאת אם התשובה חיובית, יש להמשיך לשלב הבא.
שלב ב' – כמה זמן נמשכת העייפות?
אם מתברר שהעייפות גורמת לפגיעה בתפקוד, חשוב לברר כמה זמן בדיוק נמשכת העייפות הבלתי מוסברת. זאת כיוון שאחד מהקריטריונים הדרושים לאבחון תסמונת התשישות הכרונית קשור למשך התקופה שבה נמשכת העייפות. כל עוד העייפות נמשכת פחות מחצי שנה, עדיין לא ניתן לקבוע כי מדובר בתסמונת התשישות הכרונית כך שאם העייפות עדיין לא נמשכת חצי שנה, יש לבצע הערכה חוזרת בתום חצי שנה מההופעה הראשונית של העייפות. עד אז, יש לטפל בתסמינים מהם סובל המטופל ולשקול כמובן דיאגנוזה אחרת.
שלב ג' – אופי השינה ורמת הסבילות למאמץ
אם מתברר כי אכן העייפות הבלתי מוסברת נמשכת חצי שנה ומעלה, יש לשאול שתי שאלות חשובות נוספות להלן:
- האם המטופל סובל מאי סבילות למאמץ? – הכוונה היא להחמרת התסמינים לאחר מאמץ מנטלי או פיזי. ההחמרה יכולה להימשך ימים, שבועות ואף חודשים ומתרחשת בין 12-48 לאחר המאמץ.
- האם המטופל סובל משינה לא מרעננת? – במצב תקין, בדרך כלל לאחר שינה מרעננת ומספקת העייפות חולפת והרעננות תופסת את מקומה. אחד מהתסמינים המזוהים ביותר עם תסמונת התשישות הכרונית, בא לידי ביטוי בשינה לא מרעננת.
שלב ד' – אי סבילות לעמידה ו/או ליקויים קוגניטיביים
לבסוף צריך לבדוק האם המטופל סובל מליקויים קוגניטיביים, כלומר בעיות זיכרון שלא הופיעו קודם לכן, הפרעות קשב וריכוז וכיוצא באלה והאם הוא סובל מהחמרת התסמינים בזמן עמידה או במעבר מישיבה לעמידה. אם אכן המטופל סובל מבעיות אלו, ניתן לאבחן כי הוא סובל מתסמונת התשישות הכרונית. זאת כמובן כל עוד לא נמצא גורם אחר לתסמינים. הכוונה היא למשל לאנמיה, מחסור בשעות שינה, לחץ דם נמוך, תת פעילות של בלוטת התריס, אי ספיקה של בלוטת האדרנל, דיכאון מג'ורי, דיסתמיה ועוד.
מעבר לקריטריונים המשמשים לאבחון התסמונת, ישנן מספר בדיקות מעבדתיות שיש לבצע על מנת לשלול גורמים אחרים שהיו יכולים להוביל להסתמנות הקלינית הרלוונטית. אי לכך, האבחון העצמי יכול לסייע אך לעולם לא להחליף את האבחון הרפואי השלם.