עייפות כרונית ותת פעילות של בלוטת התריס

בלוטת התריס היא בלוטה אנדוקרינית הממוקמת בצוואר. ההורמונים החשובים ביותר שמפרישה הבלוטה נקראים תריודוטירונין ותירוקסין ובנוסף לכך מפרישה הבלוטה הורמון הנקרא קלציטונין. התריודוטירונין והתירוקסין משפיעים על מגוון רחב של מערכות פיזיולוגיות ולכן הפרעות בפעילות הבלוטה באות לידי ביטוי בתסמינים רבים ומגוונים. המצב הרלוונטי לתסמונת התשישות הכרונית הוא תת פעילות של בלוטת התריס.

חשוב מאוד להבחין בין תסמונת התשישות הכרונית, שעדיין לא ברור מה הם הגורמים לה, לבין תת פעילות של בלוטת התריס, שיכולה לנבוע כתוצאה ממגוון גורמים הניתנים לאבחון.

הגורמים לתת פעילות בלוטת התריס?

תת פעילות של בלוטת התריס יכולה לנבוע כתוצאה מבעיה בבלוטה עצמה (תת פעילות ראשונית), כתוצאה מבעיה בבלוטת יותרת המוח (תת פעילות שניונית) או מבעיה בהיפותלמוס (תת פעילות שלישונית). זאת כיוון שפעילות הבלוטה מווסתת על ידי שני הורמונים המופרשים מההיפותלמוס ומבלוטת יותרת המוח. ההורמון המופרש מההיפותלמוס נקרא TRH ואילו ההורמון המופרש מבלוטת יותרת המוח נקרא TSH. TRH מעודד את בלוטת יותרת המוח להפריש TSH, המעודד את בלוטת יותרת התריס להפריש תירוקסין.

התסמינים של תת פעילות בלוטת התריס

התסמינים המוקדמים של תת פעילות בלוטת התריס כוללים בין היתר הפרעות שינה, האטה של קצב הלב, עודף משקל, עור יבש מהרגיל, זפקת, עייפות, עצירות, דיכאון, חיוורון, שיער שביר ודק, אי סבילות לחום ועוד. התסמינים המאוחרים של תת פעילות בלוטת התריס כוללים טמפרטורת גוף נמוכה, מחזור וסת לא תקין, קול עמוק מהרגיל, דיבור איטי ונפיחות באזור הפנים.

תסמינים נוספים שיכולים להופיע בעקבות תת פעילות של בלוטת התריס הם לדוגמה בעיות זיכרון, חרדה מוגברת, נשירת שיער, צורך בשינה מרובה, ירידה בחשק המיני, מיגרנה, פגיעה ביכולות הקוגניטיביות ועוד. כפי שניתן לראות, רבים מהתסמינים אופייניים גם לתסמונת התשישות הכרונית.

כיצד מטפלים בתת פעילות של בלוטת התריס?

הטיפול כולל בדרך כלל מתן של תירוקסין סינתטי. יש לציין כי במקרים מסוימים לא ניתן לאבחן תת פעילות של בלוטת התריס בלוקים בתסמונת התשישות הכרונית ובכל זאת ניכר שיפור בתסמינים לאחר טיפול המבוסס על תירוקסין. מצב זה בדרך כלל מוגדר בתור "תת פעילות תת מעבדתית".

עוד יש לציין כי לא ברור עדיין האם תת פעילות של בלוטת התריס מהווה חלק אינטגרלי מההסתמנות הקלינית של תסמונת התשישות הכרונית. ישנם למשל חוקרים הסבורים כי בקרב הלוקים בתסמונת קיימת רגישות נמוכה להורמוני הבלוטה. לפי תיאוריה זו, בעוד שהבלוטה פועלת בצורה תקינה, ההורמונים שהיא מפרישה לא משפיעים על התאים בצורה האופטימאלית ולכן ניתן לאבחן תסמינים של תת תריסיות בעוד שהבדיקות לא מעידות על פתולוגיה.

באופן כללי אם לאחר הסדרת הפעילות של בלוטת התריס התסמינים חולפים והמטופל נרפא, ניתן לקבוע בוודאות שהוא לא סבל מתסמונת התשישות הכרונית.