עד היום עדיין לא ברור מה הם הגורמים לתסמונת התשישות הכרונית, אך לפי חלק מהחוקרים נראה כי ישנו קשר בין זיהומים ויראליים מסוימים לבין ההתפרצות הראשונית של התסמונת והמהלך הכרוני שלה.
לאור זאת, במהלך העשורים האחרונים נערכו לא מעט מחקרים שבהם נבחנה האפשרות להפחית את חומרת התסמינים באמצעות טיפול המבוסס על תרופות אנטי ויראליות. כיום הטיפול בתרופות אנטי ויראליות אינו טיפול מקובל, אך הנושא נמצא עדיין במחקר.
תרופות אנטי ויראליות שנחקרו כטיפול אפשרי לתסמונת
להלן כמה מהתרופות שנחקרו בהקשר זה:
- Rintatolimod (Ampligen) – תרופה זו יוצרה במקור כטיפול אפשרי לסובלים מתסמונת התשישות הכרונית. אמנם היא אושרה לשימוש בקנדה כבר בשנת 1997 ובמדינות האיחוד האירופי בשנת 2000, אבל מנהל המזון והתרופות האמריקני סירב לאשר אותה כטיפול אפשרי לתסמונת התשישות הכרונית. התרופה ניתנת בעירוי תוך ורידי פעמיים בשבוע למשך שנה לכל הפחות.
- Valacyclovir– תרופה אנטי ויראלית המיועדת למשל לטיפול בהרפס סימפלקס והרפס זוסטר. בשנת 1988 נערך מחקר קליני שהשווה בין ההשפעה של תרופה זו להשפעה של תרופת דמה על הלוקים בתסמונת. במחקר לא נמצא הבדל בין שתי הקבוצות של המטופלים.
- Interferon– במספר מאמרי סקירה שבחנו ממצאים ממחקרים קודמים שבהם נעשה ניסיון לטפל בלוקים בתסמונת התשישות הכרונית באמצעות אינטרפרון, לא נמצא כי לטיפול ישנה תועלת עבור החולים. עם זאת, לפי החוקרים העוסקים בתחום זה ישנה חשיבות עליונה להמשיך ולחקור את האפשרות להשתמש באינטרפרון בטא בקרב החולים.
- IgG– גם במקרה של הטיפול ב- IgG לא נמצאו הוכחות חד משמעיות בנוגע ליעילות הטיפול עבור הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית.
תרופות אנטי רטרוויראליות כטיפול אפשרי
רטרו וירוס הוא נגיף המתאפיין בכך שהחומר התורשתי שלו הוא RNA ולפיכך במסגרת תהליך ההכפלה שלו, מתרחש שעתוק לאחור של החומר הגנטי ל-DNA מ- RNA.HIV למשל הוא רטרו וירוס מפורסם, שכן הוא הגורם למחלת האיידס. גם במחקרים שניסו לבחון את האפשרות לטפל בלוקים בתסמונת התשישות הכרונית באמצעות תרופות אנטי-רטרוויראליות, לא התקבלו ממצאים אחידים בנוגע ליעילות הטיפול.
קראו עוד: