גורמים הורמונליים לעייפות כרונית

לאורך העשורים האחרונים הועלו עשרות תיאוריות בנוגע לאטיולוגיה של תסמונת התשישות, אך נכון להיום עדיין לא ברור מה הוא הגורם המדויק לתסמונת ולפי הנראה יעבור עוד זמן רב עד שנדע מה הוא המקור לתסמינים השונים הפוגעים בצורה קשה באיכות החיים של הלוקים בהם.

במאמר שלפניכם נפרט אודות גורמים הורמונליים שונים שייתכן כי ישנו קשר בינם לבין התסמונת: רגישות מופחתת להורמון בלוטת התריס ותת פעילות של בלוטת יותרת הכליה.

בלוטת יותרת הכליה

בלוטות יותרת הכליה הן שתי בלוטות אנדוקריניות הממוקמות מתחת לסרעפת, בצמוד למרכז הקוטב העליון של הכליות (לכל כליה צמודה בלוטה אחת). הבלוטה מופרדת מהכליה על ידי רקמת חיבור סיבית, צורתה משולשת ומשקלה עומד על כחמישה גרם. לכל אחת מהבלוטות ישנם שני חלקים: הקורטקס (הקליפה) והמדולה (הליבה). קליפת הבלוטה אחראית על הפרשת מינרלוקורטיקואידים, אנדרוגנים וגלוקוקורטיקואידים ואילו הליבה מפרישה נוראפינפרין ואפינפרין (אדרנלין).

ההורמונים שמפרישה הבלוטה משפיעים על תגובות הדחק של הגוף, כלומר על התפקוד של מערכות הגוף השונות במצבי לחץ. בזמן שאנו נמצאים במצוקה, רמת הורמוני הדחק עולה ובמקביל דרישות הגוף מבלוטות יותרת הכליה עולות אף הן.

הקשר בין תת פעילות בלוטת יותרת הכליה לתסמונת

במחקרים רבים נמצא כי ריכוז הקורטיזול, המופרש מבלוטת יותרת הכליה, נמוך מאוד בדמם של הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית. לפיכך הוצעו כמה תיאוריות בנושא הקשר שבין תת פעילות בלוטת יותרת הכליה לבין האטיולוגיה של תסמונת התשישות הכרונית להלן:

• הלוקים בתסמונת סובלים מהפרעה מסוימת בציר ההיפותלמוס-היפופיזה-אדרנל שגורמת לכך שהבלוטות לא מפרישות מספיק קורטיזול. לפיכך ייתכן שהבעיה היא לא בבלוטה עצמה, אלא בהיפותלמוס, בהיפופיזה או במעברים בין המוקדים השונים המעורבים בהפרשת הקורטיזול.
• בדמם של הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית ישנם נוגדנים עצמוניים נגד ACTH (adrenocorticotropic hormone). הורמון זה מופרש מבלוטת יותרת המוח ותפקידו לעודד את בלוטת יותרת הכליה להפריש הורמונים קורטיקוסטרואידים.
• בקרב החולים ישנה תקלה מסוימת במחזור הקורטיזול היומי, הגורמת לכך שריכוזי ההורמון יהיו נמוכים מדי, על רקע בעיה בבלוטות עצמן.

לאור כל זאת, בוצעו מספר מחקרים שניסו לבחון את האפשרות לטפל בלוקים בתסמונת באמצעות קורטיזול. עם זאת, המחקרים השונים שבחנו את האפשרות הזו העלו ממצאים מנוגדים ולפיכך עדיין לא מדובר על טיפול מקובל.

מה הוא הורמון בלוטת התריס?

בלוטת התריס (נקרא גם בלוטת המגן) ממוקמת בצוואר, מתחת לגרוגרת, משני צדי קנה הנשימה. ההורמונים העיקריים שמפרישה הבלוטה הם תריודוטירונין ותירוקסין, כאשר תירוקסין הוא הפחות פעיל מבין השניים. התריודוטירונין משחק תפקיד מרכזי בתהליכי חילוף החומרים של הגוף, כאשר רמות נמוכות של ההורמון בדם גורמות למגוון רחב של תסמינים אופייניים. בין היתר מדובר בעייפות, דיכאון, כאבי מפרקים, חיוורון, עודף משקל, הפרעות שינה, ציפורניים דקות ושבירות, עור יבש ועוד.

מה הקשר בין רגישות מופחתת להורמון בלוטת התריס לתסמונת?

מאחר ולא נמצא במחקרים שבחנו את הנושא כי בדמם של הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית ניתן לאבחן רמות נמוכות של הורמון בלוטת התריס, הועלו מספר תיאוריות לפיהן ייתכן כי רמות ההורמון בדם תקינות, אבל הניצול של ההורמון ברקמות לוקה בחסר.

לפי חוקרים מסוימים מקור הבעיה בכשלים המתרחשים במעבר של ההורמון לרקמות, לפי אחרים הבעיה היא ניצול לקוי של ההורמון לאחר כניסתו לתאים וכן ייתכן שההורמון נכנס לתאים בצורה תקינה, אך לא מגיע לגרעין התא כראוי. החוקרים התומכים בתיאוריות שהוזכרו לעיל, קוראים לפיתוח של בדיקות ייעודיות שיסייעו לבחינת ההשערות השונות.