כיצד היחלשות המיטוכונדריה קשורה לעייפות כרונית?

כיום אנחנו נמצאים אחרי עשרות שנות מחקר בנושא,  עדיין לא ידוע מה גורם לתסמונת התשישות הכרונית. לאורך העשורים האחרונים הוצעו תיאוריות רבות והועלו השערות רבות בנוגע לאטיולוגיה של התסמונת, אך אף לא אחת מהן אוששה עד כה.

במאמר שלפניכם נפרט אודות אחת מהתיאוריות שהוצעו בנושא, הקשורה לאברון הנקרא מיטוכונדריון (צורת הרבים היא מיטוכונדריה) ולכן ראשית נפרט אודות אברון חשוב זה.

מיטוכונדריון – קווים לדמותו

המיטוכונדריון (בעברית: נושמון) הוא אברון שניתן למצוא בציטופלזמה של קרוב לכל התאים האיקריוטיים (הכוללים גרעין ואברונים). למיטוכונדריון שני תפקידים מרכזיים, כאשר הראשון הוא הפקה של אנרגיה כימית ולפיכך נהוג לכנות את המיטוכונדריון כ"תחנת הכוח של התא". שני התהליכים הביוכימיים המרכזיים המתרחשים במיטוכונדריון הם זרחון חמצני ומעגל קרבס, כאשר יחד עם תהליך הגליקוליזה, המתרחש מחוץ למיטוכונדריון בציטופלזמה, מהווים את התהליך המורכב של הנשימה התאית, באמצעותו מפיקים כל היצורים האירוביים אנרגיה.

התפקיד השני של המיטוכונדריון הוא אחסון של חומר תורשתי ושמירה עליו. אמנם רוב החומר התורשתי ממוקם בגרעין התא, אבל בתוך המיטוכונדריון ניתן למצוא חומר תורשתי שונה המקודד ליצירת חלבונים הנחוצים לפעילות האברון באופן בלעדי.

מחלות מיטוכונדריאליות

עד כה התגלו מספר מחלות מיטוכונדריאליות הנובעות מפגם בחומר התורשתי המיטוכונדריאלי, העוברות בתורשה. מחלות אלו התגלו לראשונה בשנות השישים, כאשר במהלך העשורים האחרונים התברר שמדובר במחלות שכיחות יחסית.

המחלות באות לידי ביטוי בתסמינים הקשורים בעיקר לתאים הצורכים כמויות גדולות של אנרגיה ולפיכך מכילים כמות גדולה של מיטוכונדריה בדגש על תאי המוח ותאי השריר. מבחינה קלינית המחלות באות לידי ביטוי בבעיות נוירולוגיות, אי ספיקת לב, חולשת שרירים ועוד. בין היתר מדובר במחלת MERF, נוירופתיה תורשתית של עצב הראייה על שם Leber, מיופתיות מיטוכונדריאליות, מחלת MELAS ועוד.

מדוע קושרים את תסמונת התשישות הכרונית עם היחלשות של המיטוכונדריה?

ישנן עדויות שנמצאו במחקרים שונים לכך שבקרב הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית כמות המיטוכונדריה בתאים קטנה מהרגיל וכן ישנן עדויות לכך שישנם אנשים הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית שהינם בעלי מספר תקין של מיטוכונדריה, אבל הפעילות של האברונים לא אופטימאלית. לאור זאת, הועלתה תיאוריה לפיה הפעילות הלא תקינה או הכמות הלא תקינה של המיטוכונדריה הן הגורמים לתסמונת.

בנוסף לכך, נמצא במספר עבודות כי ללוקים בתסמונת התשישות הכרונית ישנו מחסור בקרניטין בדם וכן נמצא שעם השיפור במצב החולים ועם הירידה ברמת העייפות, ניתן לאבחן עלייה בריכוז הקרניטין בדם. הקרניטין היא התרכובת המסייעת לחומצות השומן לחדור למיטוכונדריון, כאשר בתוך המיטוכונדריון מופקת אנרגיה בתהליך הנקרא חמצון בטא. מחסור בקרניטין עשוי להוביל לכך שחומצות השומן לא יצליחו לחדור למיטוכונדריה וכתוצאה מכך לא תופק מספיק אנרגיה.

כמו כן ישנם חוקרים הסבורים כי האטיולוגיה של התסמונת קשורה בזיהומים ויראליים שונים ולפי הידוע לנו כיום, ישנם זיהומים ויראליים שיכולים לגרום להיחלשות המיטוכונדריה. חרף כל זה, עדיין לא ברור האם היחלשות המיטוכונדריה מתרחשת בכל החולים, האם היא אכן מהווה גורם אטיולוגי בחולים שבהם היא מופיעה או שמא היא תוצאה של התסמונת ולא גורם אפשרי ועוד.