פיברומיאלגיה, דאבת השרירים או דאבת, היא תסמונת השייכת למשפחת המחלות הראומטיות. התסמינים העיקריים של פיברומיאלגיה הם כאבי שרירי מפושטים המופיעים במספר אזורים בגוף, כאבים המתעוררים בעקבות מישוש לוחץ בנקודות ספציפיות (לרוב סימטריות), עייפות כרונית ושינה לא מרעננת.
בדו"ח שפרסמה הוועדה המייעצת לארגוני הבריאות בארצות הברית בנוגע לתסמונת התשישות הכרונית, מצוין כי פיברומיאלגיה היא בין המחלות והתסמונות הנלוות למחלה במקרים רבים מאוד.
גורמים לפיברומיאלגיה
ישנן כמה תיאוריות המנסות להסביר את האטיולוגיה של התסמונת. להלן כמה מהן על קצה המזלג:
- מצב היפומטבולי – לפי התיאוריה המטבולית, התסמונת קשורה לחילוף חומרים נמוך על רקע ניצול לא אופטימאלי של הורמון בלוטת התריס. הכוונה היא לכך שבבדיקת הדם לא ניתן יהיה למצוא בעיה בריכוז ההורמון אך השפעתו על מערכות הגוף השונות תלקה בחסר על רקע השימוש המשובש. ישנם חוקרים הסבורים כי מקור השיבוש בפעילות לא תקינה של קולטני ההורמון וישנם הסבורים כי מדובר בבעיה הקשורה ליכולת ההמרה של הצורה הלא פעילה של ההורמון (T4), לצורה הפעילה שלו (T3).
- גורמים גנטיים – נראה כי קיימת נטייה משפחתית לסבול מפיברומיאלגיה ובמספר מחקרים נמצאו אכן מרקרים גנטיים שיש בהם כדי להעיד על כך שמדובר בתסמונת שבה התורשה משחקת תפקיד מסוים. ככול הידוע לנו היום, ישנם מספר גנים המעורבים בתסמונת, הגורמים לנטייה מולדת ללקות בה. עם זאת, על מנת שהתסמונת תבוא לידי ביטוי באופן קליני, הנטייה צריכה לפגוש את התנאים הסביבתיים הרלוונטיים שעדיין לא ברורים עד תום.
- מחסור בקורטיזול – במחקרים רבים שנערכו בתחום זה נמצא כי הן בקרב הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית והן בקרב הלוקים בפיברומיאלגיה ניתן לאבחן רמות נמוכות של קורטיזול בשתן ובדם. כמו כן נמצא כי רמות נמוכות של קורטיזול בדם קשורות לכאבים מהם סובלים הלוקים בפיברומיאלגיה.
- גורמים פסיכולוגיים – נתון ידוע הוא שהתפרצות המחלה קשורה במקרים רבים לאירועים טראומתיים או לתקופות המאופיינות במתח נפשי. כמו כן ידוע שהמחלה נוטה להחמיר בתקופות של לחץ נפשי ובנוסף נראה כי בקרב הלוקים בפיברומיאלגיה קיימת שכיחות גבוהה יחסית של הפרעת דחק פוסט טראומטית, דיכאון וחרדה. עם זאת, עדיין לא קיימת הסכמה בין החוקרים בנוגע לכך שמדובר בתסמונת שהגורמים לה פסיכולוגיים בלבד.
- גורמים נוספים – תיאוריות נוספות המנסות להסביר את האטיולוגיה של התסמונות ישנן בשפע. בין היתר ישנן הקושרות את התסמונת עם רגישות לחומרים מסוימים כמו לדוגמה מונוסודיום גלוטמט או פלואוריד, אחרות עוסקות בקשר שבין פיברומיאלגיה להפרעות שינה ועוד. נראה כי עוד רחוק היום שבו נוכל להצביע בוודאות על הגורמים המדויקים לתסמונת.
התסמינים של פיברומיאלגיה
התסמינים שמגדירים את התסמונת הם הכאבים הכרוניים המפושטים, העייפות הניכרת, הפרעות השינה והכאבים המתעוררים בנקודות ספציפיות בגוף בעקבות מישוש לוחץ. תסמינים נוספים המופיעים בשכיחות גבוהה בקרב הלוקים בתסמונת הם נימול, התכווצויות שרירים, חולשה בשרירי הגפיים, כאבי עצבים, עוויתות שרירים, הפרעות במערכת העיכול ועוד.
רבים מהלוקים בתסמונת מדווחים על הפרעות קוגניטיביות שונות בדגש על פגיעה בריכוז ובעיות זיכרון לטווח הקצר והארוך. בנוסף סובלים רבים מחוסר יכולת לבצע מספר משימות בו זמנית, חוסר יכולת למקד את הקשב לזמן ארוך והצפה קוגניטיבית המתרחשת לעתים קרובות.
יש לציין כי למרות שאחד מהמאפיינים המרכזיים של התסמונת הוא הכאב המפושט, עדיין ייתכן כי הכאב יהיה ממוקד מאוד. כך למשל ישנם הסובלים מכאבים בעיקר בגב התחתון, במותניים, בכתפיים או בצוואר.
אבחון פיברומיאלגיה
נכון להיום אין בדיקת הדמיה או בדיקת מעבדה המאפשרת לאבחן את התסמונת ולכן הבדיקות המבוצעות לחולים מיועדות למעשה לשלול גורמים אחרים לתסמינים הקליניים. האבחון מבוסס על מספר קריטריונים הכוללים בעיקר כאב מפושט במשך שלושה חודשים ורגישות למגע ב- 11 מתוך 18 נקודות ספציפיות לאורך הגוף.
טיפול בפיברומיאלגיה
הטיפול בתסמונת כולל בעיקר שימוש בתרופות המשפיעות על מרכזי עיבוד הכאב במערכת העצבים המרכזית. בין היתר מדובר על Lyrica (Pregabalin), Elatrol (Amitriptyline), Duloxetine ועוד. בנוסף לכך ישנם טיפולים שאינם תרופתיים הנמצאים בשימוש בקרב הלוקים בתסמונת כמו לדוגמה פעילות גופנית, שמהווה נדבך מרכזי בתכנית הטיפולים, פסיכותרפיה על צורותיה השונות וכן רבים עושים שימוש בשיטות טיפול מתחום הרפואה המשלימה כמו למשל דיקור סיני.